טיזירי

טיזירי

טיזירי הייתה אשה קטנה כבר מגיל 7 סחבה שקי אורז, עזרה לסבתא ואמא שלה לסחוב שקי אורז ולקלוע קש. כך היה נהוג בשבטי האמאזיג במרוקו. הימים היו כל כך חמים שאת רוב העבודות התחילו לפני הזריחה. טיזירי הייתה נחשבת יפהפייה בכפר שלה, אך היא לא ידעה כי מעולם לא אמרו לה. בגיל 14 עם בוא הדימום הראשון, הורשתה להשתתף בטקסים המסתוריים של נשות הכפר. הנשים רקדו ורקדו בטראנס ראו חזיונות ואפילו התעלפו. טיזירי שכבה ליד האש והתבוננה בלהבות. בהדרגה הרגישה שהגוף שלה התפוגג והנשמה שלה עולה ומטיילת מעלה. תחילה נבהלה אבל משהו בה אמר לה להתמסר. היא החלה לראות צורות גאומטריות הולכות ונבנות כל פעם הגיע קו ישר שבנה עו ועוד צורות שהסתובבו במהירות ונבנו והתפרקו. ״טיזירי, טיזירי בואי קומי ..״ היא הרגישה יד מלטפת אותה. למחרת הגיעה המקעקעת לכפר לקעקע את הנשים הצעירות. טיזירי בחרה בשני קווים ישרים, אחד במצח שמחבר אותה מעלה לעולמות הגבוהים, אחד מטה בסנטר שמכוון אותה ללב ולקרקע. קווים שישארו איתה לנצח. כעבור שנים הפכה לאשה חזקה בוגרת, וכבר גילו לה שהיא יפהפייה.

לוחמת אינדיאנית

לוחמת אינדיאנית

ארצות הברית כמו מדינות רבות, נבנו על ידי השתלטות על שטח. בשטח הזה היו מקומיים עם עולם ומלואו ומה שנותר מכל זה לעיתים זה רק שמות. לרוב שמות ששונו קצת. למשל דקוטה בארה״ב זה על שם לקוטה שבט של אינדיאנים. באחד משיטוטיי בחיפוש אחר השראה גיליתי צילום ישן מאוד של אשה, לוחמת, בשם פרטינוז, שנלחמה במאבק נגד צבא ארצות הברית על האדמות של השבט שלה. היא חיה עד גיל 101 הצילום הזה כל כך ריגש ונגע בי שפניתי למי שפרסם, עמוד של מורשת האינדיאנים והוא מיד הסכים! ציור בהמשך 🙂

רידהי

רידהי

רידהי החום כבד, השמש קופחת וההרים עומדים גאים בטירוואנאמלאי שבהודו. שם רידהי ומשפחתה גרים בפשטות וצניעות. רידהי עובדת כפועלת בניין וסוחבת כל יום קערות אדמה על ראשה בשביל לפרנס את משפחתה.ולא משנה כמה קשה תמיד תראו צוחקת ומחייכת.אך השנים עברו והחיוך הקסום החל לדהות כמו סארי שתלוי זמן רב מדי בשמש. העבודה הפכה קשה ומפרכת, והכסף בקושי הספיק לקמח ואורז. . בוקר אחד, מצאה רידהי מכתב מסתורי. אך מכיוון שלא ידעה לקרוא, הייתה מתבוננת במילים ומגלה רק צורות משונות והרצון ללמוד לקרוא רק הלך והתעצם. ערב אחד לקחה רידהי את האופניים מהחצר ורכבה לכיוון בית הספר התיישבה מול הספרים והחלה ללמוד אות אות, מילה מילה וכך ערב אחרי ערב. רידהי התאהבה במילה הכתובה והחלה לכתוב סיפורים קצרים. השמועה פשטה ומסביבה כל ערב החלו להתאסף תושבי הכפר, רק בשביל לשמוע אותה סיפורים קסומים מעולמות אחרים. מאז גדולים וקטנים מגיעים לביתה של רידהי ומספקים למשפחה מאכלים, גבינות ופירות. ומה כתוב במכתב? הוא שמור אצלה והיא לא מגלה לאף אחד. בטירוואנמטלי יש המון מאמינים. רידהי גם מאמינה.

מתנות לעובדים שבאמת אוהבים

מתנות לעובדים שבאמת אוהבים

מתנות לעובדים. שמעתי הרצאה מעניינת שמדברת על שימור עובדים ועד כמה זה לא כלכלי לעסק להכשיר עובדים ולהעסיק מחדש. המרצה דיברה על כך שעובדים ראויים להרגיש מוערכים על הזמן והעבודה שלהם, להרגיש משמעות בעבודה וחלק אמיתי מהמערך בעסק כמובן שהביטוי להערכה הוא לא רק בשכר. הוא בדברים הקטנים שעושים תחושה נעימה להגיע לעבודה. מתנות לחגים יכולה להיות דוגמה נהדרת לכך. האם החברה שלך שלחה לך מתנה קטנה וגנרית? שובר קנייה שימושי? אולי מתנה ממותגת של העסק לאות הזדהות והרגשת שותפות? בעיניי מתנה מיוחדת לעובדים יכולה להיות סימן לכך שהחברה שלכם חושבת אחרת, אכפתית כלפי העובדים ומבינה שתשומת הלב לפרטים יכולה לעשות את כל ההבדל. מתנות לחג הפסח יכולות להיות מקוריות ומצחיקות, צבעוניות ושמחות. מתנות לראש השנה אופטימיות ומרגשות. ניתן לתת מתנה לעובדים שיש בה ציטוט, השראה, מסר. ניתן להתאים מתנות אישיות. כל כך הרבה אפשרויות מופלאות! והנה מוצרים אפשריים למתנה לעובדים שלכם. השנה אל תהיו כמו כולם. הנה כמה רעיונות אפשריים למתנה לחגים עבור העובדים שלכם, או לכל ארוע אחר: תיקים למחשב נייד עם שלל עיצובים והדפסי ציורים. תוכלו להוסיף משפט משלכם, סלוגן ולוגו. תיקי צד עם סלוגן חברה. מחברות עם הדפסי ציורים ומשפט השראה. עיצוב מותאם במיוחד עבור החברה שלכם, איזה בדיחה קטע שיש רק אצלכם בחברה, ניתן לעצב במיוחד עבורו איור מיוחד! יומנים עם שלל עיצובים משמחים לשנה חדשה ועוד שפע של רעיונות למתנות שיגרמו לחברה ולעובדים שלכם להעלות חיוך על הפנים ולהיות מיוחדים. ניתן להזמין בשלל תקציבים, בין אם זו חברה גדולה עם כמות גדולה של עובדים שמחפשת מתנה לעובדים עד 20 ש״ח ורוצה מחברות מיוחדות, או בין אם זו חברה קטנה שמחפשת מתנות לעובדים עד 100 ש״ח ויכולה להזמין תיק מחשב נייד. אנחנו נתאים עבורכם את המתנה המושלמת בתקציב שלכם. מוזמנים לפנות אלינו לקבלת פרטים והצעת מחיר

כמעט מתתי באפריקה (טרו סטורי)

כמעט מתתי באפריקה (טרו סטורי)

בשיחה עם חברה חדשה הבנתי שב 34 שנות חיי עברתי כמה גלגולי חיים שונים מאוד. הייתי מעצבת ui בחברת הייטק גדולה מאוד. המשכורת הייתה מפנקת, המכונת קפה ותפוזים, חופשות במלון בראשית. גרתי בתל אביב ושחיתי כל בוקר בגורדון בדרך לעבודה. לא היה חסר לי כלום. עד שהגב התחיל לכאוב, הלחץ, העומס, הגעגוע לגרסה היצירתית יותר שלי, לציורים, לתפירה לאמנות, לטיולים. הגיע היום שהבטתי מבעד לחלון זכוכית גדול על כל המתכנתים וראיתי שאף אחד לא מביט ימינה או שמאלה הם היו כמו זומבי. והרגשתי כמו בסרט.סרט שלא אני בחרתי בו. הבנתי שזה לא בשבילי. ביקשתי חופש וטסתי הכי רחוק שיכולתי, לטנזניה. חטפתי הרעלה מאוד קשה מחומרי הדבר שהיו בחדר. הגעתי לבית חולים (אם אפשר לקרוא לזה כך) שם בדמעות אמרתי לחברה הכי טובה שלי שאני רוצה להתפטר. מאותו רגע כשחזרתי לארץ כלום לא היה אותו דבר. הימים נהיו איטיים ואפורים יותר. לא לקח הרבה זמן והתפטרתי, לקחתי את כספי הפיצוי וטסתי ללמוד באוניברסיטה במשך שנה אמנות ֿבכפר הכי שכוח אל בהודו, ללא ישראלים וללא תיירים. שם בכפר, החיבור העמוק שלי לציור ותפירה וטקסטיל התחיל לפרוח בשיאו ומאותו יום הניצוץ של העסק שלי התחיל לזרוח וכעבור 5 שנים, אין משהו שיוכל לכבות את הניצוץ הזה, אולי רק לעמעם אבל אני דואגת תמיד להאיר אותו מחדש :)

כחול מרקש

כחול מרקש

אובססיה/אהבה למרוקו ולכחול רויאל. אני המצאתי שם חדש לצבע. אני קוראת לו כחול מרקש. ואנשים צוחקים ולא מבינים מה קשור מרקש. כי כחול שולט נגיד ביוון, או כחול טורקיז או כחול רויאל וכו.. אני אסביר. התאהבתי קשות בכחול מרקש לפני כמה שנים. צבע שלפני כן לא היה לי עניין מיוחד בו. . צבעתי קיר בסלון בכחול עז. עיצבתי מיתוג שלם של סטארטאפ בכחול. קניתי שמלות כחולות. חשבתי שזה יעבור. שזה שלב. שגם לפיקסו הייתה תקופה כחולה 🙂 אבל הכחול נשאר ובגדול!! ועכשיו נדבר על אהבה נוספת ותבינו איך הכל מתחבר. כבר שנים שאני חולמת לטייל במרוקו. זה עוד לא קרה 🙁 אבל יקרה אינשאללה. אין משהו במרוקו שאני לא אוהבת! חוץ מהמרוקאיים בארץ. סתםםם נו אני מרוקאית מותר לי. השווקים, הטבע, השטיחים, היוטה, השבטים הברבריים, כאילו נולדתי ונבראתי במיוחד למדינה הזאת!!! מדי פעם אני שוטפת את עיניי בתמונות ממרקש. ככה גיליתי את jardain majorelle גנים יפיפיים ומעוצבים להפליא, שיתכן בהחלט והם גרמו לי להתאהב בכחול הזה. הגנים האלו שייכים לצייר בשם ז׳אק מז׳ורל, שמלא מציוריו היו בנושא מרוקו. גם הוא היה מאוהב במדינה. לינק למוצרים בתגובה הראשונה

x

#{title}

#{text}

#{price}